פסק-דין בתיק ע"פ 7890/03

השופט א' א' לוי:

1.        בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בעבירות של אינוס וניסיון אינוס, וגזר לו 6 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן חייבו לשלם לקורבן פיצוי בסך של 25,000 ש"ח. הערעור שהוגש לבית משפט זה כוון מלכתחילה גם כנגד ההרשעה, אולם בהיפתח הדיון בחודש תשרי תשס"ד (אוקטובר 2003), צמצם המערער את השגותיו כנגד העונש בלבד.

           תמציתן של העובדות בגינן הורשע המערער היא, שבתאריך 21.6.00, בשעת חצות, הוא הזמין לביתו קטינה שאותה עת היתה בת 15 שנים כדי לצפות בסרט. משבאו לדירה, השכיב המערער את הקטינה וניסה לכפות עליה לקיים עמו יחסי מין. הקטינה נאבקה בו, ומשהמערער לא הצליח לבעול אותה, הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה תוך שהוא מאונן עד שהגיע לסיפוק מיני.

2.        בטרם גזר את הדין, ביקש בית המשפט המחוזי וקיבל תסקיר שערך שירות המבחן אודות המערער, וכן תסקיר נפגע. בראשון, תאר שירות המבחן את המערער כמי שהנו בעל מערכת ערכים ותפקוד תקינים בדרך כלל. עם זאת נמצא, כי את המערער אפיינה התנהגות מינית מוחצנת, בה התמיד גם בעת שרואיין על ידי שירות המבחן, דבר שהתבטא בכך שהוא לא ראה פגם בהתנהגותו, ואף טען כי היא אינה חורגת מהתנהגותם של בני-גילו. חרף כל אלה, סבר שירות המבחן, כי אפשר שההליכים המשפטיים שהיו נחלת המערער, יגרמו לו לאמץ דפוסי התנהגות שונים ומתוקנים, ועל כן המליץ להסתפק בגזירתו של מאסר בו יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות, מלווה במאסר על-תנאי.

           באשר לקטינה, מצא שירות הילד והנוער כי היא "חוותה סימפטומים פוסט טראומטיים בצורת הלם, חרדה, סף תסכול נמוך והיתה רגרסיה עד כדי צורך בהגנה בשעת לילה". עם זאת, התרשם השירות כי את הקטינה מאפיינים קווי אישיות חזקים, אשר מסייעים לה להתגבר על החוויה הקשה שהיתה נחלתה, אולם היא רחוקה מהחלמה מוחלטת, הואיל ו"החרדה וזיכרון הטראומה הפכו לחלק אינטגרלי מחייה". בית המשפט המחוזי דחה את המלצתו של שירות המבחן, הואיל ומצא כי נכון ליום גזירת העונש, המערער לא ניחם על מעשיו, ולא הביע צער או חרטה, אדרבא, הוא אף לא טרח לבקש את סליחתה של המתלוננת על מה שעולל לה.

3.        בחודש אוקטובר 2003 החליט המותב שדן לראשונה בערעור זה, להפנות את המערער בשנית לשירות המבחן כדי שזה יבחן את אפשרות שילובו בהליכים טיפוליים. לאחר כ-3 חודשים הונח בפני בית המשפט תסקיר, וממנו עלה כי העונש שהושת על המערער "היה עבורו זעזוע כבד", שחייבו לערוך חשבון נפש נוקב. במצב זה ועקב המצוקה אליה נקלע, גילה המערער פתיחות בשיחותיו עם שירות המבחן, ולראשונה החלו לחדור לתודעתו הפסול שבמעשיו, וההכרה בקטינה כקורבן. בעקבות כך שולב המערער בקבוצה טיפולית, והשירות המליץ לדחות את הדיון בערעור, כדי שלא לקטוע את השינוי שהחל מסתמן בו.  בתסקיר נוסף שהוגש לבית משפט זה נאמר, כי השינוי שהתחולל במערער - תפיסת הקטינה כקורבן תוך הבעת תחושות של בושה וכאב - נמשך, ועל כן המליץ שירות המבחן להעמיד את עונש המאסר על תקופה בה יוכל המערער לשאת בעבודות שירות, ובנוסף על כך יהיה נתון בפיקוח השרות במשך שנתיים, כדי שימצה את התהליך הטיפולי בו החל עד לסופו. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד מ' מרוז, ביקשנו לאמץ את המלצתו של שירות המבחן, תוך שהוא מדגיש את גילו הצעיר של שולחו, והפגיעה הקשה הכרוכה במאסר לעתידו.

4.        השינוי האיטי שחל בתפיסת עולמו של המערער בכלל, ויחסיו עם בנות המין השני בפרט, הינו משמעותי ומבורך. גם גילו הצעיר, מניעת גיוסו לצה"ל כתוצאה מהרשעתו, וההשלכות הקשות הכרוכות במאסר ממושך על מי שעברו עד כה היה נקי ולראשונה הוא עתיד להתנסות במאסר, כל אלה הם נתונים שהובילו אותנו למסקנה כי העונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי, אינו יכול לעמוד, ויש להקל בו הקלה משמעותית, כדי לתת ביטוי לתפנית המבורכת שחלה באורחותיו של המערער ודרך חשיבתו.

           מנגד, אימוץ המלצותיו של שירות המבחן, משמעותו תהיה זניחה מוחלטת של עניינה של מי שהיתה קורבנן של העבירות, הקטינה. על זו כפה המערער התנהגות כוחנית ובוטה שמטרתה היתה אחת - לספק את יצרו, תוך שהוא אוטם את אוזנו ולבו למחאותיה, התנגדותה ותחנוניה. התנהגות זו לא רק פגיעה פיסית כרוכה בה, אלא גם ובעיקר השפלה ופגיעה בכבודה של הקטינה כאדם שיש לו רצון ומאוויים משל עצמו. את כל אלה חוותה המתלוננת והיא בת 15 שנים בלבד, וכך מצא המערער את עצמו רומס ברגל גסה את נעוריה של קורבנו, וגורם לה טראומה שהשלכותיה עלולות ללוות אותה עוד שנים רבות. התנהגות מסוג זה ראוי להוקיע, ומאחר ולמרבה הדאבה התופעה שנגלתה בתיק זה - אלימות כלפי נשים בכלל ונגד קטינות בפרט - הינה נפוצה ורבים חוטאים בה, מצווה בית המשפט לתת בדרך הענישה ביטוי גם להרתעת הרבים.

           לפיכך, ולאחר שנתנו את דעתנו לנימוקי הערעור, טענותיהם של באי-כוח הצדדים, תסקיריו של שירות המבחן, ובעיקר לתפנית שחלה במערער, אנו מקבלים את הערעור, ואת עונש המאסר בו ישא בפועל אנו מעמידים על שנתיים. יתר חלקיו של גזר הדין שניתן בערכאה הראשונה - יעמדו בעינם. אנו מוסיפים ומורים כי המערער יימצא בפיקוח שירות המבחן במשך שנתיים שתחילת מניינן ביום שחרורו מהכלא.

           במטרה לאפשר למערער לסיים את השלב הטיפולי בו הוא מצוי כיום, נדחה ביצוע העונש ליום 15.8.2004. באותו יום יתייצב המערער עד לשעה 11:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כדי להתחיל לשאת בעונשו.

                                                                                                       ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                     ה נ ש י א

השופטת א' חיות:

           אני מסכימה.

                                                                                                     ש ו פ ט ת

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי.

           ניתן היום, י"א בתמוז תשס"ד (30.6.2004).